טרם טיעון לעונש העלתה ב"כ הנאשם בדיון האחרון טענה לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית. ב"כ המאשימה מסר את תגובתו בכתב, וב"כ הנאשם השיבה לתגובה.
טרם בחינת טענתה והכרעה בה, יש לחזור ולהזכיר בקצרה את השתלשלות הארועים בתיק זה.
כתב האישום בתיק זה הוא המשכו ותיקונו של כתב האישום המקורי, שייחס לנאשם ולמי שהואשם ביחד איתו, שבתאי יוסף, מעשים של הונאת הבנק, תוך זיוף מסמכים ועשיית שימוש בהם לצורך קבלה במרמה של משכנתא בסך כולל של 700,000 ש"ח, וקבלת הכספים במרמה. לאחר שהתיק הועבר לטיפולי נשמעו בתיק ראיות התביעה, ופרשת התביעה הושלמה.
במהלך ניהול פרשת התביעה נמסר לביהמ"ש בחודש ינואר 2012, כי התקבל לאחרונה באמצעות בא כוחו של שבתאי יוסף חומר מהליך אזרחי בין הנאשם לבין שבתאי יוסף, ובדיון שנערך בפניי ביום 22.1.12 התבקש וניתן צו להעברת התיק האזרחי מביהמ"ש בירושלים. התיק האזרחי הועבר במלואו לצדדים בחודש פברואר 2012, וממנו עלה כי בין הנאשם לבין שבתאי יוסף שתבע אותו נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד עוד בשנת 2006, ובמסגרת פסק הדין הצהיר הנאשם כי הוא הונה את שבתאי יוסף ביחס לארועים נושא כתב האישום, והתחייב לפצותו בסך 2 מיליון ש"ח.
כל הצדדים ביקשו שהות ללמוד את הסכם הפשרה, כשב"כ הנאשם הצהירה כי יש להם טענות לעניין אמיתות ההסכם, וכי תגיש תלונה בעניין זה במשטרה.
לאחר מכן לקראת הדיון בחודש מאי 2012 הוגשה בקשה לתיקון כתב האישום לצורך הצגת הסכם הפשרה.
ביום 23.5.12, המועד שהיה קבוע לדיון בבקשה ולשמיעת פרשת ההגנה, הודיעו ב"כ המאשימה וב"כ הנאשם כי הגיעו להסדר טיעון, שכלל את הפרדת המשפטים בין שני הנאשמים בהסכמת ב"כ של שבתאי יוסף, תיקון כתב האישום בעניינו של הנאשם, הרשעתו ושליחתו לתסקיר כמפורט בהצהרות הצדדים. באותו יום הופרדו המשפטים בין הנאשם לבין שבתאי יוסף, הנאשם הודה, הורשע ונשלח לתסקיר שירות מבחן.
לאחר מכן בדיון בעניינו של שבתאי יוסף, ובעקבות האמור בהסכם הפשרה ביחס למעמדו של שבתאי יוסף, הודיעה המאשימה ביום 8.7.12 על חזרה מכתב האישום בהסכמה, וכתב האישום בעניינו של שבתאי יוסף בוטל.
ביום 30.12.12, המועד שנקבע לשמיעת הטיעונים לעונש בעניין הנאשם, טענה הסנגורית כי יש מקום לבטל את ההליך. בתמצית טענה ב"כ הנאשם כי כל מידע שהתקבל אצל המאשימה מתוך הליך אזרחי שהתנהל בין הנאשם לשבתאי יוסף היה מצוי בתיק האזרחי עוד בשנת 2006, טרם הגשת כתב האישום המקורי, כך שניתן היה ללמוד עליו עוד בשלב החקירה, טרם הגשת כתב האישום. כן טענה כי שבתאי יוסף לא העלה כל טענות בקשר להסכם זה או למשמעויות הנגזרות ממנו במהלך פרשת התביעה. ב"כ הנאשם הבהירה כי הנאשם חולק על אמיתות הסכם הפשרה, וטוען כי הוא הגורם המאויים בפרשה, ואף הגיש בעניין זה תלונות למשטרה שלא בוררו. יובהר כבר עתה כי במענה לטענת המאשימה כי לא הוגשו כל תלונות ביחס לזיוף הסכם הפשרה, אישרה ב"כ הנאשם בתשובתה כי אכן לא הוגשו תלונות כאלה, לדבריה בשל חששו של הנאשם, וכי הוגשה תלונה על תקיפה בתום אחד ההליכים בביהמ"ש.
מבחינה משפטית טענה ב"כ הנאשם כי מחובת רשות האכיפה לנקוט הליך שוויוני נגד כל המעורבים, וכי ההחלטה לבטל את ההליך נגד שבתאי יוסף היא החלטה לא נכונה המהווה אכיפה בררנית ומבססת טענת הגנה מן הצדק.
מתשובת המאשימה עולה כי קיומו של ההליך האזרחי לא היה בידיעתם עד לקבלת החומרים החלקיים, וקבלת התיק האזרחי כולו במסגרת צו. ב"כ המאשימה הדגיש כי למרות הצהרות של הסניגורית על הגשת תלונה בקשר לזיוף הסכם הפשרה, לא נעשה דבר בכל החודשים שחלפו. ב"כ המאשימה ציין כי בנסיבות אלה הגיעה המאשימה למסקנה כי הסכם הפשרה החתום על ידי שני הצדדים הוא נכון ואמיתי. נתון זה יצר הבדל משמעותי בין מעמדו של הנאשם לבין מעמדו ואחריותו של שבתאי יוסף.
מבחינה משפטית טען ב"כ המאשימה כי אין עסקינן באכיפה בררנית היינו אבחנה בין שווים מטעמים לא עניינים, אלא בהליך של הפעלת ביקורת ובקרה מצד המאשימה עם קבלת מידע חדש במהלך ניהול ההליך.
בחנתי את טענות ב"כ הנאשם על רקע השתלשלות ההליכים שתוארה לעיל, ואינני סבורה כי מתקיימת כאן פגיעה בצדק המהותי המצדיקה את ביטול ההליך, או נקיטת יחס שונה כלפי נאשמים שווים בנסיבותיהם או אכיפה סלקטיבית פסולה.
להיפך, לפי השתלשלות ההליכים, נקטה המאשימה תחילה בהליך זהה כלפי שני הנאשמים על בסיס התשתית הראייתית שהייתה מונחת לפניה ערב הגשת כתב האישום. בשלב מתקדם של סוף פרשת התביעה הובא לידיעת המאשימה, לראשונה, נתון נוסף, שלא נתגלה במהלך החקירה, והוא הסכם הפשרה. נתון זה הובא לידיעת כל הצדדים, וניתנה לנאשם שהות ממושכת מחודש ינואר - פברואר 2012 לפנות בתלונה מתאימה למשטרה, ככל שחלק על אמיתות חתימתו בהסכם הפשרה. זאת לא נעשה, וההסבר שהנאשם חושש משבתאי יוסף אינו מתיישב עם הצהרות הסניגורית כי תגיש תלונה, ואף לא עם הגשת תלונה לאחרונה בטענה של תקיפה לפי המוצהר.
אציין עוד כי לא ננקטו מצד הנאשם כל הליכים לביטולו של פסק הדין האזרחי, ככל שהטענה שהוא מבוסס על מסמך שקרי. לא נטען גם מטעם הנאשם כי לא קיים את פסק הדין או כל טענה אחרת שהייתה מבססת לכאורה את טענתו כי מדובר בהסכם פשרה מפוברק.
בנסיבות אלה, אינני סבורה כי החלטה של רשות האכיפה לקחת בחשבון את הסכם הפשרה ופסק הדין בהערכת הראיות היא החלטה פסולה או שגויה המחייבת התערבות ביהמ"ש, ולבטח אין מדובר בהחלטה או בהתנהלות שמונעת מטעמים לא עניינים או זרים.
סוף דבר, לא מתקיימים התנאים לביסוס טענה של אכיפה בררנית וטענת הגנה מן הצדק, והטענה לביטול כתב האישום נדחית. הטיעונים לעונש ישמעו בדיון הקרוב.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים בפקס.
ניתנה היום, ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.